10 המסעדות הפופולריות ביותר
בפוקט

ראיה היא מסעדת אוכל מקומי אגדית בפוקט שעומדת בעיר העתיקה מאז 1994, ונפתחה על ידי דודה קולאפ ג'טסאדוואל, פקידת בנק לשעבר שהתחילה למכור את מתכוני הבית של משפחתה ובנתה אחד המטבחים המדוברים ביותר באי. המסעדה שוכנת בבניין סינו־פורטוגזי בן כמעט מאה שנה ברחוב דיבוק — רצפות פסיפס מקוריות, חלונות זכוכית ירוקה, שתי קומות של ישיבה. אם אתם רוצים אוכל דרומי אותנטי של פוקט בתוך בית ישן אמיתי, זה המקום.

המנה שהפכה את ראיה למפורסמת בכל הארץ היא מי הון קנג פו — אטריות אורז דקות שמוזגים עליהן קארי סרטנים עשיר וזהוב מחלב קוקוס וכורכום, עם נתחים נדיבים של סרטן טרי. הזמינו אותה לצד קנג פו באי צ'ה פלו, ריחני מתערובת הקארי הדרומית, ומו הונג — בטן חזיר שמתבשלת לאט עד שהבשר נמס עם עומק מתוק־מלוח. מבקרים אמיתיים אומרים: "רך להפליא, השום והפלפל השחור עולים בבירור, פשוט טעים." באי ליאנג פאד קאי (ירק מקומי מוקפץ עם ביצה) משלים את השולחן. למי שרוצה יותר חריפות, נסו את הנאם פריק עם שרימפס צלויים או את השרימפס המטוגנים בתמרהינדי.

צפו לשלם בסביבות 300–600 באט לאדם — טווח ביניים ומעט מעליו לאוכל מקומי, אבל רוב המבקרים מסכימים ששווה את זה בהתחשב באיכות החומרים הטריים וביד של הבשלנית. מבקרי Wongnai נותנים לה 4.2 ממאות ביקורות, והיא החזיקה במישלן ביב גורמנד מ-2019 עד 2024. פתוח כל יום 10:00–22:00 (המטבח נסגר ב-21:30). ממוקמת בצומת ברחוב דיבוק בלב העיר העתיקה; חניה מוגבלת מאחור.

כדאי לדעת: בשעות השיא יש תורים ארוכים — חלק מהביקורות מזכירות המתנה של שעה. התקשרו מראש להזמין שולחן או הגיעו לפני הגל. רוב מקומות הישיבה מאווררים במאווררים וחלונות גדולים ולא במיזוג מלא, אז צפו לחום מסוים בביקור של אמצע היום. האווירה של הבניין ההיסטורי ועשרות שנות בישול הופכות את הנסיעה למשתלמת.

אם אתם רוצים אוכל דרומי רציני של פוקט באווירה של בניין ישן ויפה, "טו קאב קאו" הוא השם שממשיך לעבור מפה לאוזן. המסעדה יושבת בבניין סינו־פורטוגזי ישן ברחוב פאנג נגה בלב העיר העתיקה, מרוהטת בספות קטיפה, פתחי קשת, צילומי שחור־לבן של פוקט וכלי קרמיקה בכחול־לבן — כל כך מצטלמת שרבים אומרים שהמקום לבדו שווה את הנסיעה. עובד מצוין למשפחות או לקבוצות שחולקות כמה מנות. כמה שנים רצופות של מישלן ביב גורמנד מאשרות את האיכות.

המנה שהמבקרים מזכירים הכי הרבה היא קנג פו באי צ'ה פלו (קארי סרטנים עם עלי צ'ה פלו), שמוגשת עם אטריות לבנות (בסביבות 360 באט) — קארי סמיך מחלב קוקוס טרי עמוס בסרטן. רוב הקולות מסכימים שזו הזמנה שאי אפשר לוותר עליה. אחריה מגיעה מו הונג בסגנון פוקט (בסביבות 265 באט) — בטן חזיר מבושלת לאט, מתוקה־מלוחה, שמתפרקת. באי ליאנג פאד קאי היא מנת הירק המקומית שמאזנת בעדינות את כל הטעמים הנועזים. נאם פריק קונג סיאב (ממרח שרימפס צלויים עם ירקות טריים) מביא את הבעיטה הדרומית החדה במלוא עוצמתה.

רוב המבקרים משבחים את העוצמה — אוכל דרום־תאילנדי אמיתי, בלי להתאפק. חלקם מציינים שזה באמת חריף ועשיר בטעמים; אם אתם לא רגילים לבישול דרומי, ציינו את העדפת החריפות שלכם בהזמנה. מחירים של 250–500 באט לאדם הוגנים ביחס לאיכות ולמקום. Google מדרג אותה 4.2 מיותר מארבעת אלפים ביקורות, וזה משקל של ממש.

כדאי לדעת: המסעדה פופולרית והשולחנות מתמלאים מהר בצהריים ובערב. הביקורות ממליצות להגיע מוקדם או להזמין מראש. פתוח כל יום 11:00–21:00. מתקבלים תשלומי כרטיס; יש משלוחים.

ואן צ'ון היא מסעדת אוכל מקומי של פוקט בבניין סינו־פורטוגזי ישן ברחוב תפ קסאטרי במרכז העיר — רבים מגדירים אותה כתחנה הראשונה שלהם עם הנחיתה בפוקט. המסעדה זכתה במישלן ביב גורמנד שנים ברציפות. הבעלים, קון פראנג, הוא אספן וינטג', ולכן הפנים הם אוסף מוקפד של רדיואים עתיקים, טלוויזיות שחור־לבן, שעוני קיר ישנים ואביזרים נוסטלגיים — רקע מצטלם מכל זווית. נוח למשפחות או לקבוצות, ואידיאלי למי שרוצה לשלב טעמים דרומיים אותנטיים של פוקט עם תחושה אמיתית של ההיסטוריה של העיר.

המנה שחוזרת שוב ושוב בביקורות היא קנג פו באי צ'ה פלו — קארי סמיך מחלב קוקוס עם סרטן בנדיבות, שנאכל עם אטריות קאנום ג'ין, בסביבות 370–390 באט. המו הונג של הבית — בטן חזיר מבושלת לאט עם שום ופלפל עד שהיא כמעט נמסה, בסביבות 265 באט — היא כוכבת נוספת. נאם פריק קונג סיאב (ממרח שרימפס צלויים עם ירקות טריים), מתכון משפחתי שעבר מדור לדור בסביבות 180 באט, מביא את הבעיטה הדרומית הנועזת במלואה. ויש גם את הבואה תוט — ירקות מטוגנים בבלילה עם רוטב מתובל בקארי, מנה מקומית נדירה שכמעט אף מסעדה אחרת לא מכינה.

המבקרים מסכימים לאורך כל הקו שהאוכל נועז, מעוגל ודרומי כמו שצריך — בלי גרסה מרוככת. המחירים לאדם נעים סביב 200–600 באט, תמורה הוגנת ובדרך כלל נמוכה יותר מראיה הסמוכה. ההסתייגות העיקרית: התורים ארוכים בצהריים ובערב וחלק מהביקורות בשעות השיא מזכירות שירות איטי. הגעה מחוץ לשעות העומס היא המהלך החכם. פתוח 10:00–22:00 כל יום. לאוהבי אוכל מקומי אמיתי של פוקט בסביבת וינטג', זו בחירה חזקה לארוחה עיקרית.

גו בנץ קאו טום האנג היא אגדה מקומית ברחוב קראבי בטלאט נואה, פתוחה כבר יותר מ-20 שנה וזוכת פרסי מישלן ביב גורמנד ברציפות. זה המקום של הלילה המאוחר לרעבים של הערב, לחובבי איברים פנימיים וחזיר פריך, או למטיילים שרוצים לטעום אוכל רחוב בדיוק כמו שהמקומיים אוכלים אותו. הסביבה היא שולחנות פלסטיק מול מקדש ג'או אונג — בלי מיזוג, תאורת פלורסנט, אוכלים והולכים. לא מקום להתעכב בו מעל כוס יין, אבל בהחלט מקום לאכול בו טוב.

ההזמנה המתבקשת היא קאו טום האנג — מנת הדגל של המסעדה. אורז מאודה מופרד עמוס בבשר חזיר טחון, פרוסות חזיר, חזיר פריך ונתחים גדולים של איברים פנימיים, עם שום מטוגן ובצל ירוק מעל, ולצד קערה נפרדת של מרק צלול ומפולפל. הזמנות פופולריות נוספות הן החזיר הפריך (עור פריך, רך מבפנים) וקוואי צ'אפ עם דם חזיר ומרק עמוק בטעמו. אם אתם לא אוכלים איברים פנימיים, פשוט אמרו את זה בהזמנה.

מבקרים אמיתיים משבחים בעקביות את המרק המעוגל והמפולפל, את האורז שלא נמעך, ואת ניחוח השום המטוגן שמבשם כל ביס. חלקם נותנים לטעם 9 מתוך 10. יש גם קולות חולקים כנים — אחדים מוצאים שנתחי האיברים גדולים מדי לאכילה בלי לחתוך, ואחרים מרגישים שהמליחות גבוהה מעט. שווה לכייל ציפיות לפני שמגיעים.

זול מאוד, 50–90 באט למנה; מזומן בלבד. ממוקמת בפינת רחוב קראבי בעיר העתיקה של פוקט. נפתחת בערב וממשיכה עד מאוחר בלילה (בערך מ-19:00, חלק מהמקורות מציינים אחר הצהריים המאוחר). סגור בימי שני ובימי חג בודהיסטיים. בשעות השיא (19:00–21:00) צפו להמתנה של 20–30 דקות, והפריטים הפופולריים נגמרים מהר. Google מדרג אותה 4.4 מאלפי ביקורות — ערובה מקומית אמיתית.

נטורל (קרואה תמאצ'את) היא מטבח דרום־תאילנדי קלאסי שהוא חלק מהעיר פוקט כבר יותר מ-30 שנה, מוסתר בסמטה ליד מקדש ג'וי טוי. הבניין הוא מבנה עץ רב־קומתי שעצים צומחים דרכו, עם מפל קטן, בריכת דגים, גילופי עץ ועתיקות שנאספו — מבקרים מתארים אותו שוב ושוב כ"תחושה של אכילה בלב יער" או "כמו להיות בבית על עץ". כל מי שרוצה אוכל מקומי של פוקט בסביבה קרירה ומוצלת, או להביא משפחה או קבוצה לארוחה ארוכה ונינוחה, ירגיש כאן בבית.

המנה שרוב המבקרים מרוממים היא מו הונג — בטן חזיר מבושלת ברוטב דרומי עשיר ומתוק־מלוח שרבים מכנים "הגיבורה של הארוחה". מי הון קנג פו (אטריות אורז בקארי סרטנים) היא מנת דגל נוספת, ואחריה דיונון מוקפץ בחלמון ביצה מלוחה, נאם פריק קונג סיאב (ממרח שרימפס צלויים עם צלחת מלאה של ירקות טריים) ודג מטוגן פריך בכורכום. המשקה שחוזר בביקורות הוא מיץ האננס הסחוט הטרי — כמה מבקרים אומרים במפורש "האננס באמת מעולה, הזמינו אותו". לפספס אותו זה על אחריותכם.

רוב המבקרים משבחים את הטעמים המקומיים האותנטיים, את טריות פירות הים ואת המחויבות של המסעדה לאפס מונוסודיום גלוטמט ולחומרי גלם אורגניים. מחירי המנות נעים בין 60 ל-400 באט, בממוצע 250–500 באט לאדם — סביר ביחס למקום ולאיכות. הערה מהביקורות: בשעות עמוסות האוכל עשוי לצאת לאט, וחלק מוצאים שמנות מסוימות נוטות לעדינות ולא לנועזות. אם אתם רוצים תיבול חזק יותר, עדכנו את הצוות.

פתוח כל יום בערך 10:30–22:00. יש ישיבה בגן פתוח וגם חדרים ממוזגים. החניה בסמטה צפופה בשעות השיא — הזמינו מראש או הגיעו מוקדם. אהובה בעקביות גם על מקומיים וגם על מבקרים מחו"ל שחוזרים שוב ושוב בזכות השילוב של בישול דרומי ותיק ואווירה שלא תמצאו בקלות בשום מקום אחר בסביבה.

אם אתם רוצים אטריות הוקיאן אמיתיות בסגנון פוקט שעדיין מוקפצות על כיריים גחלים מסורתיות, גו לה אטריות הוקיאן הוא השם שהמקומיים שמים בראש הרשימה. מסעדת בית החנות הקטנה הזו ברחוב קרה ליד צומת באנג ניאו פועלת לאורך דורות, כשהדור הנוכחי עומד ליד כיריים הגחלים מדי יום. היא שייכת למדריך מישלן תאילנד, החזיקה במקום הזה שנים ברציפות, וזה בדיוק סוג המקום שבו האוכל חשוב יותר מהעיצוב.

ההזמנה המתבקשת היא אטריות הוקיאן מוקפצות עם ביצה — אטריות ביצה צהובות מוקפצות בווק עם רוטב סויה, חזיר, שרימפס, דיונון, צדפות קטנות, כדורי דג וביצה, עם רוטב מבריק שרטוב בדיוק כמה שצריך כדי לעטוף את האטריות. למרקם רך יותר אפשר להזמין מי הון (אטריות אורז לבנות) במקום. פופולריים גם: הו מוק פלה (דג מאודה בעלה בננה בסגנון פוקט) וסאטה חזיר עם רוטב בוטנים וסלט מלפפונים. המבקרים מדגישים שוב ושוב את "נשימת הווק" האופיינית שמגיעה מאש הגחלים — ניחוח מעושן ומעט חרוך שכיריים גז פשוט לא מסוגלות לשחזר. חלקם מציינים שהטעם הכללי נוטה לעדין יותר; אם אתם מעדיפים עוצמה, הוסיפו בעצמכם פתיתי צ'ילי יבשים או חריצי חזיר פריכים.

זול מאוד — מנת אטריות עולה בסביבות 60–70 באט, והו מוק בעלה בננה רק כמה באטים ליחידה. אדם אחד אוכל בקלות בפחות מ-100 באט, מה שהופך את זה לארוחה במחיר מצוין באמת. במסעדה יש קומץ שולחנות עם מפות פלסטיק כתומות, כנה ובלי יומרות. Google מדרג אותה סביב 4.3 מיותר מ-300 ביקורות, מה שמעיד על שביעות רצון עקבית גם מהטעם וגם מהתמורה.

כדאי לדעת: פתוח בערך 11:00–20:00, סגור בימי שני. חלק מהפריטים נגמרים אם מגיעים מאוחר. חניה ברחוב מסובכת בשעות העומס. תפריטים באנגלית מוגבלים — הצביעו על ההזמנה של שולחן שכן אם השפה מהווה מחסום. הקציבו כמה דקות נוספות בשעות הארוחה כי מתמלא.

אם אתם בפוקט ורוצים ארוחת בוקר מקומית אמיתית, בונראט דים סאם הוא השם שאנשי פוקט מעבירים מדור לדור. מסעדת דים סאם ותיקה שממשיכה מתכון קנטונזי בן כמעט מאה שנה, וסניף דילוק־אוטיט (סניף 2) יושב ברחוב דילוק־אוטיט 2 באזור טלאט יאי. הבולט כאן הוא מגשי האידוי הגדולים מנירוסטה עמוסים ביותר מ-40 סוגי דים סאם מסודרים במנות קטנות שקל לבחור מהן — התאמה מושלמת למשכימי קום, לכל מי שרוצה למצות את הארוחה הראשונה בטיול, או למשפחות שמזמינות סבב אחרי סבב.

הפריטים שהמבקרים מזכירים הכי הרבה: הא גאו (כיסוני שרימפס בעטיפה דקה), סיו מאי שרימפס/סרטן/חזיר עם מילוי קפיצי ומעליו ביצה, וטופו דגים שמחזיר אנשים שוב ושוב. זמינים גם: צבת סרטן מטוגנת, צ'ונג פאן, לחמניות מאודות וכדורי דג — מבחר מלא של דים סאם מאודה ומטוגן. מבקרים אמיתיים משבחים בעקביות את המילויים הצפופים והנדיבים, את השירות המהיר ואת רוטב הטבילה המיוחד של הבית על בסיס תמרהינדי — מתוק־חמוץ ומעוגל, מתאים כמעט לכל דבר על המגש.

האווירה היא של מסעדה רטרו בסגנון ישן — שולחנות פשוטים, שטח פתוח בלי מיזוג — אבל היא לוכדת בצורה מושלמת את התחושה האמיתית של בוקר בפוקט. זול מאוד: סיו מאי מתחיל בסביבות 18–20 באט למגש, ולאכול טוב לאדם עולה בערך 100–250 באט. Google מדרג אותה סביב 4.3 ממאות ביקורות, מה שמשקף לקוחות חוזרים רבים.

טיפ קריטי: המסעדה נפתחת מוקדם מאוד ונסגרת מוקדם — בערך 6:00–10:30. הפריטים הפופולריים נגמרים לפני הצהריים. החלון המומלץ הוא 7:00–8:30 למבחר המלא בלי המתנה ארוכה. החניה ברחוב ליד כניסת הסמטה מוגבלת ובחלק מהקטעים אסורה בבקרי ימי חול — הקציבו כמה דקות נוספות.

קופיטיאם ביי וילאי היא מסעדת אוכל מקומי של פוקט בבניין סינו־פורטוגזי ישן ברחוב תלאנג, לב העיר העתיקה. נכנסים פנימה וזו הרגשה של צעד אחורה בזמן — קירות אדומים עם פנסים סיניים תלויים, שורות של צילומי שחור־לבן מפוקט, שולחנות עץ צפופים בסגנון קופיטיאם אמיתי, ומאווררי תקרה שמסתובבים לאט מעל. מתאים מאוד לכל מי שרוצה אוכל הוקיאן־פרנקאן אותנטי בסביבה נוסטלגית כמו שצריך, או למטיילים שחוקרים את העיר העתיקה ומחפשים ארוחת צהריים שמרגישה פוקטית באמת.

המנה שביקורות רבות מדגישות היא אטריות ההוקיאן — אטריות ביצה צהובות מוקפצות ברוטב מבריק ומעט רטוב עם חזיר, עוף, פירות ים, ירקות וביצה. מבקר זר אחד כינה אותן אטריות ההוקיאן הטובות ביותר שאכל אי פעם. או־ווה־טאו (חביתת צדפות מסורתית), קינוחים מקומיים בסגנון ישן כמו או־איֵאו עם פירות טריים, קאו מו טופו יי (חזיר עם טופו מותסס על אורז), אורז עם חזיר מטוגן בסגנון פוקט וכדורי דג קפיציים בסגנון פוקט — כולם הזמנות פופולריות. אבל המשקה שאנשים חוזרים בשבילו הוא הקפה בסגנון הישן (קופי) ותה קר תאילנדי בחליטת הבית — המבקרים מכנים את שניהם עשירים וריחניים יותר מאשר במקומות אחרים.

מחירים נגישים מאוד — רוב המנות העיקריות סביב 95–125 באט, הקינוחים סביב 100 ומשהו, ואדם אחד אוכל בנוחות בכמה מאות באט. פתוח ב'–ש' 11:00–20:00, סגור בימי ראשון. כדאי לדעת: המסעדה פופולרית והמתנה לשולחן באמצע היום היא דבר שכיח. אין מיזוג — רק מאווררים, נאמנה לסגנון הבניין הישן. מתחמם באמצע היום, אבל האווירה מפצה על אי הנוחות הקטנה.

מה שהופך את המקום הזה לפופולרי בעקביות הוא השילוב המשולש: אוכל מקומי אמיתי עם טעם נועז באמת, מחירים שלא צורבים, ומיקום ממש על רחוב תלאנג שממנו אפשר להמשיך לחקור את העיר העתיקה מיד אחר כך. מבקרים תאילנדים ובינלאומיים כאחד משבחים צוות קשוב וחם שמטפל היטב בצרכים תזונתיים. לכל מי שרוצה אוכל הוקיאן אותנטי בבניין מורשת אמיתי, זה השם שרוב האנשים ממליצים עליו.

אם אתם מטיילים בעיר העתיקה של פוקט לאורך רחוב תלאנג מהבוקר ועד מוקדם אחר הצהריים ורוצים ארוחת חלאל אמיתית שאנשי פוקט אוכלים כבר שנים, ארון פוצ'אנה הוא השם שעולה ראשון. המסעדה פתוחה כבר יותר מעשר שנים, ממוקמת בצומת ליד קו המים. החזית היא בניין סינו־פורטוגזי ישן שמשתלב מושלם בעיר העתיקה, עם שלט ירוק ברור שמפרט את הפריטים העיקריים — רוטי, מטאבה, קאו יאם וטה טאריק. מתאים מצוין לכל מי שרוצה אוכל ביתי דרום־תאילנדי־מלאי בלי להילחץ מהתקציב.

המנה שביקורות אמיתיות מזכירות הכי הרבה היא רוטי עם קארי — בוחרים קארי עוף או בקר. המבקרים אומרים: "הרוטי רך ועבה, קארי העוף רך והבשר מתפרק יפה", וגם קארי הבקר זוכה לשבחים כ"עשיר ועוצמתי". למי שאוהב פריך, יש גם רוטי דק ופרפרי עם חלב מרוכז. הזמנות פופולריות נוספות: מטאבה, קאו מוק קאי (ביריאני עוף), אורז עם קארי, וקאו יאם נאם בודו (סלט אורז ברוטב בודו) — האחרון מותיר מבקרים רבים עם רצון מפורש לחזור. סיימו עם טה טאריק, שידוע בנדיבות החלב שלו ובמתיקות מאוזנת בדיוק.

המחירים ידידותיים באמת — רוב הביקורות נוחתות סביב 65–250 באט לאדם, ומנת רוטי בודדת עולה פחות מ-100 באט. שניים שמזמינים רוטי עם קארי, קאו יאם וטה טאריק אוכלים בנוחות בכמה מאות באט. הצוות מתואר כחם ונעים לשיחה, והמסעדה השתתפה בתוכניות סבסוד מזון ממשלתיות כשהיו זמינות.

כדאי לדעת לפני שיוצאים: פתוח מהבוקר ועד מוקדם אחר הצהריים, בערך 06:30–16:30, סגור בימי ראשון (חלק מהמקורות מציינים ימי רביעי — ודאו לפני הביקור). אמצע היום עמוס גם במקומיים וגם בתיירים. כמה ביקורות מציינות שגודל המנות בחלק מהמנות יכול היה להיות נדיב יותר, אבל בסך הכול דירוג Google נשאר סביב 4.5 ממאות ביקורות — המלצה עקבית של מקומיים בפוקט שהמקום לא מאכזב.

סגרו את רשימת האכילה שלכם בפוקט עם הקינוח המקומי שאי אפשר לעזוב בלעדיו — או־איֵאו פה לי, עגלה קטנה מול בית הקולנוע סיאם הישן בסמטת סון אוטיט בעיר העתיקה, שפועלת כבר שלושה דורות ויותר ממאה שנה. או־איֵאו הוא ג'לי שקוף ורך שמופק מהריר של זרעי או־איֵאו (צמח ממשפחת התאנים) בשילוב בננה, מתקרש לג'לי עדין, נמזג עליו סירופ וסירופ אדום, ומעליו קרח גרוס מצנן. זהו המשקה המצנן הקלאסי של פוקט האותנטית, ואחרי הליכה ברחובות תלאנג ודיבוק בשמש, קערה אחת מביאה הקלה מיידית.

ההזמנה פשוטה — בוחרים לפי צבע. לבן הוא ג'לי או־איֵאו נקי, אדום עם שעועית אדומה, שחור עם ג'לי עשב (צ'או קוואי), או שמערבבים את שלושתם. מבקרים אמיתיים אומרים בעקביות שהג'לי כאן "רך בדיוק, אף פעם לא גושי", עם ניחוח בננה עדין שלא משתלט. הג'לי עצמו נייטרלי — הסירופ והסירופ האדום מביאים את המתיקות. כמה מבקרים שגדלו על או־איֵאו בחנויות רבות אומרים שהם תמיד חוזרים לכאן כי המתכון המקורי משתמש בחומרים טבעיים שמוכנים טרי כל יום.

המחיר הוא סיבה נוספת שאנשים אוהבים את המקום: 15–20 באט לקערה. הבעלים מספר שבימים מסוימים הם מוכרים יותר ממאה קערות, וכמעט נגמרים לגמרי. הקהל הוא בעיקר מקומיים מפוקט ומטיילי אוכל אסייתים שהולכים אחרי המלצות מקומיות. המערך הוא עגלת רחוב לכל דבר — ישיבה פשוטה על ספסל מול העגלה מתחת לבניין ישן, שום דבר מלוטש, אבל האווירה של העיר העתיקה מלאה ולא מדוללת.

כדאי לדעת: העגלה נפתחת אחר הצהריים, בערך 13:00–17:30. הגעה בבוקר פירושה למצוא הכול סגור. בימים עמוסים המלאי עלול להיגמר לפני שעת הסגירה. מבקרים ציינו שהפסקות חשמל מדי פעם אומרות שאין קרח גרוס ומשתמשים בקוביות קרח קטנות במקום. מקומות הישיבה מוגבלים ובתקופות תיירות פופולריות ממתינים בעמידה. אם הגעתם עד לפוקט ואתם רוצים לטעום את הקינוח המקומי הוותיק ביותר של העיר, או־איֵאו פה לי הוא השם שהמקומיים מהנהנים לו מיד.